טוהר דוד, בת בכורה לוויויאן רבקה ולאברהם.
טוהר נולדה ביום ד' בחשוון תשנ"ז ( 4.11.1997 )
בבית החולים אסף הרופא , אחות בכורה לשליו ולאור.
ויויאן, אמא של טוהר אחרי שנה וחצי של ניסיונות התעברות נקלטה להריון מיד אחרי שטבלה במקווה טהרה.
על כן החליטה לקרוא לה בשם טוהר על על שם הטהרה של המקווה.
טוהר התגוררה עם הוריה בשנתיים הראשונות לחייה במגורי הטייסים בבסיס חיל האוויר חצרים, כבת לאבא קצין בחיל האוויר.
לאחר מכן כשטוהר היתה כבת שלוש, הורייה עברו לגור בראשון לציון.
מלידתה הייתה לטוהר לקות שמיעה באוזן ימין.
תחילה הוריה לא ידעו זאת, אבל בהמשך הייתה במעקב אצל רופא המשפחה.
היא הצליחה לחפות על החסך השמיעתי בעזרת קריאת שפתיים.
כשגדלה הרבתה לשאול "מה?" משום שלא תמיד הצליחה לשמוע היטב.
הוריה של טוהר סיפרו שמבחינה התפתחותית רמתה הייתה מעל הממוצע.
היה לה זיכרון חזותי טוב, ולכן כבר בגיל שנתיים הייתה משחקת במשחקי זיכרון.
היא קלטה מהר את השפה והכירה בעל-פה את כל השירים מהספר "מאה שירים ראשונים" (שליקטו דניאלה גרדוש ותלמה אליגון) ובגיל צעיר אף הרכיבה פזלים של חמש-מאות חלקים.
בילדותה הייתה טוהר סקרנית ועצמאית מאוד וכשאימה הייתה אוספת אותה מהגן, טוהר הייתה מציפה אותה בשאלות, בעיקר שאלות הקשורות לחיי הטבע.
בדרכן הביתה טוהר הייתה מחפשת אצטרובלים וחלזונות והתעקשה שלא יסיעו אותה בעגלה מתוך רצון להיות בוגרת ועצמאית,
וכך היה נמשך מסען של ויויאן וטוהר מהגן הביתה במשך שעה במקום חמש דקות.
טוהר אהבה מאד לטייל בחיק הטבע, היא העדיפה לראות פרחים ופרפרים על פני משחק עם בובות.
היא אהבה מאד ללכת לים לשחק תחת השמש ואהבה ללקט אבנים וצדפים.
טוהר אהבה לפסוע יחפה, עם דשא בשיער וחול בין האצבעות. לפיכך כינו אותה בני משפחתה "מוגלי" ו"פוקהונטס" והבינו שהיא ילדה שאוהבת להתמזג עם הטבע.
טוהר גם הייתה ילדה יפה ובעלת נוכחות.
אימה סיפרה שכשהיא נכנסה לבית, כולם היו מתפעלים ממנה ומהכריזמתיות שלה.
כשהייתה טוהר בת ארבע נולד אחיה שליו, והמשפחה עברה להתגורר בבאר יעקב.
בביתם החדש היא בחרה את החדר עם המרפסת וביקשה מאימה לשתול פרחים בעציצים ולהניח כרית פוף כדי שתוכל לישון מדי פעם בפעם בחוץ.
כשהייתה טוהר בכיתה ה', עברה המשפחה להתגורר בנס ציונה.
אור, אחותה של טוהר, נולדה באותה התקופה, בספטמבר 2008.
בכיתה ז' החלה טוהר ללמוד ב"קריית החינוך השש שנתית על שם בן יהודה" שבעיר נס ציונה.
היא למדה שם עד כיתה ט' ואז החליטה לאחר התייעצות עם אבא שלה לעבור לבית ספר "עמל הולץ חיל האוויר" בתל אביב, בית ספר המכשיר תלמידים לכל מקצועות התעופה.
בשיחה בין טוהר לאימה על המעבר לבית הספר בתל אביב אמרה טוהר שהיא רוצה ללכת למקום שהיא יודעת שתתרום בו.
אימה ניסתה לשכנע אותה שלא כדאי, משום שבית הספר רחוק והיא תתנתק מחברותיה.
האם גם חששה מהאחוז הגבוה של הבנים בבית הספר – תשעים וחמישה אחוזים, אך טוהר ענתה לה, "אימא, אני יודעת מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה" והוסיפה שאינה רוצה ללמוד בעתיד פסיכולוגיה, ראיית חשבון או עריכת דין ושהיא אוהבת את התחומים הריאליים.
האם השתכנעה משום שידעה שטוהר מוכשרת בתחומים הריאליים ושבבית הספר "הולץ" תוכל להתפתח בכיוון זה.
טוהר הייתה דעתנית מאוד וידעה מה טוב עבורה – לעיתים אף לא נזקקה להתייעץ עם הוריה.
טוהר הייתה מבריקה, תיארה אימה, והיא אכן הצטיינה בלימודיה.
היא לא נזקקה לשבת וללמוד הרבה כדי להצליח והייתה אוטודידקטית. היא מעולם לא נזקקה לשיעור פרטי ותמיד הצליחה בכוחות עצמה.
עם זאת, טוהר איחרה לעיתים קרובות לשיעורים, אך בזכות החיוך שלה וטוב הלב מוריה היו מוותרים לה ומתקשים לכעוס עליה.
טוהר אהבה לרקוד, לבשל, לצייר ולשחק שחמט.
היא אהבה גם להרכיב פזלים עם אימה, ובעיקר פזלים עם תמונות דולפינים ובעלי חיים אחרים, משום שאהבה את הים ואת הטבע.
טוהר הצליחה לשלב בין הלימודים לחיי החברה. במשך כל השנים היא הייתה אהובה ואהודה מאוד.
היו לה חברים וחברות רבים.
היא נהגה לקרוא לחבריה "חיים שלי" ולהקרין את חיוכה הרחב.
הם היו באים אליה לגינה והיו יושבים איתה עד שעות מאוחרות.
הוריה שמעו את הצעירים צוחקים, מדברים ונהנים מן הדברים הקטנים.
טוהר הייתה נוהגת לייעץ ולעודד את חבריה.
היא אף יעצה ועודדה את אימה לפתוח גן פרטי למרות שלאימה היו חששות רבים.
טוהר הייתה מסבירה שלא צריך להסתכל על הכוס מהצד כי אז רואים חצי מלא וחצי ריק ואם תסתכלי על הכוס מלמעלה רואים שהכל מלא.
כך היא אמרה שצריך להתבונן בכל אדם ולראות את כל הטוב שבו.
טוהר אמרה שכולנו אנשים טובים ובזה צריך להתמקד.
אברהם, אביה של טוהר, סיפר, "היא ידעה להקשיב. שעות הייתי יושב איתה ומספר לה על העבודה שלי, והיא הייתה יורדת לסוף דעתי לפרטי פרטים. כשוויויאן רצתה להפוך לגננת עצמאית, אני פחדתי מהצעד הזה, אבל טוהר עודדה אותה.
כשכולנו היססנו, היא הייתה היחידה שנתנה לה את הדחיפה להצליח".
עוד הוא סיפר אביה, "היא לא הייתה רעשנית וקולנית.
הייתה שקטה, אבל עם נוכחות.
היא עטפה את כולנו באהבה.
כשקיבלה משהו, תמיד אמרה תודה עשר פעמים.
אפילו על הדבר הכי קטן שקניתי לה, אפילו על מנה חמה, הייתה אומרת, 'אבא, אני כל כך מודה לך'.
בבוקר היה לה קשה להתעורר, אז הייתי מכין לה נס קפה ועוגייה והיא הייתה מחבקת אותי ואומרת, 'נסיך שלי, חיים שלי, אין עליך'.
בכיתה ט' טוהר הכירה את החבר הראשון שלה עידן, אהבתה הראשונה, והם היו בזוגיות עד כיתה י"ב.
טוהר הסתכלה על האדם כפי שהוא ולא התייחסה לחיצוניות.
היא נהגה לומר, "לא צריך להחצין את יופי הגוף, כי היופי האמיתי הוא בפנימיות".
היא הייתה אינדיווידואליסטית ולא הייתה מושפעת מלחץ חברתי: היא עשתה מה שהיא חשבה לנכון ולא מה שהיה מקובל.
היא לא התעניינה במותגים ובכסף אלא התלבשה בנוחות ובפשטות.
במהלך לימודי התיכון לקחה טוהר תחת חסותה את אחד הבנים מכיתתה – נער שבני הכיתה האחרים החרימו חברתית.
טוהר עזרה לו והצליחה לראות את הטוב שבו ואת היכולות שלו ועזרה לו המון בבניית הבטחון העצמי שלו.
טוהר הייתה המלכה של הבית, סיפרה אימה ויויאן – עצמאית, דעתנית, לוחמת, אבל לא מרדנית.
מעולם לא התחצפה, תמיד דיברה אל כולם בכבוד, פרגנה והחמיאה.
היא גם הייתה אדם רוחני.
אף על פי שגדלה בבית חילוני, היא הדליקה נרות שבת, שמרה כשרות, קראה בספרי קבלה והלכה לשיעורי תורה.
היא נהגה לומר, "כל דבר לטובה, וגם אם מישהו עושה לך משהו רע, תסלח ואל תנטור".
בתום כיתה י"ב טוהר דחתה את הגיוס לצה"ל והמשיכה את לימודיה לתואר הנדסאית ( י"ג ו י"ד) בבית הספר "הולץ חיל האוויר".
היא עברה קורס קדם צבאי (קד"צ( במגמת חשמל ובקרה בבסיס הטכני של חיל האוויר בחיפה.
בתום הלימודים נרשמה ללימודי פסיכומטרי כדי להמשיך ללמוד באוניברסיטה בעתיד.
היא רצתה ללמוד על המוח ולהמציא פטנט שיתגבר על שבץ וארועים מוחיים. בגלל שהיא למדה חשמל, היא הבינה שגם למוח יש תכונות חשמליות.
היא תמיד אמרה שאפשר להחליף כל חלק בגוף חוץ מאשר את המוח ושהיא תימצא את הפתרונות למחלות המוח.
היא התעניינה גם בתחומים אחרים, ולמשל ביקשה מאביה שיקנה לה ליום הולדתה העשרים טלסקופ כדי שתוכל להתבונן בכוכבים.
טוהר התגייסה לצה"ל ביום 17.7.2017 והחלה טירונות בבסיס הטכני של חיל האוויר בחיפה, בפלוגת ארד.
היא נהנתה שם, הסתדרה עם המפקדות ועם החיילות, עודדה את חברותיה החדשות וסייעה לכולם.
היא אף הייתה נכנסת לחדר הישיבות של המפקדות ומייעצת להן: היה לה ביטחון עצמי גבוה, והיא הרגישה שהיא יכולה לומר למפקדות את מה שעל ליבה בלי שהדבר יתקבל כחוצפה או כחציית גבול.
ביום חמישי, 3.8.2017 ,יצאה טוהר לחופשת סוף שבוע ונסעה לבית סבתה לארוחה.
כשאימה הגיעה עם האחות הצעירה אור, רצה אליהן טוהר וחיבקה את אימה עד שכמעט הפילה אותה.
כעבור יום, בערב שבת, אמרה טוהר לאימה שהיא רוצה לצאת עם חבריה לבילוי.
היא התעקשה לעשות זאת אף על פי שהאם אמרה לה שהיא נראית עייפה מאוד.
בערב אביה עיסה את כפות רגליה, והיא אמרה לו, " חיים שלי", ולאחר זמן קצר יצאה למסיבה באזור הדרום.
רב-טוראית טוהר דוד נפלה בעת שירותה ביום ט"ז באב תשע"ז (8.8.2017) לאחר שאיבדה את הכרתה במסיבה ואושפזה במשך ארבעה ימים ,טוהר הלכה לעולמה בגיל תשע-עשרה וחצי בבית החולים סורוקה בבאר שבע בעקבות כשל רב-מערכתי מורכב.
היא הובאה למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בבאר יעקב.
הותירה הורים, אח ואחות.
בר לוקייר, המפקדת האישית של טוהר בטירונות, ספדה לה: "מהרגע שטוהר הגיעה לטירונות ראו שיש לה את הרצון והאש בעיניים להתחיל את שירותה הצבאי ולתרום מהידע המגוון שלה לכל הסובבים אותה.
טוהר הייתה תמיד עם חיוך על הפנים ונהנתה מכל רגע במהלך היום-יום שלה בבסיס.
ברגע שנלקחה לריאיון אישי אמרה שברצונה לצאת לקורס פיקודי בכדי להיות מפקדת ולהעביר הלאה את הערכים בהם היא מאמינה.
אנו מפקדיה ראינו את התכונות האלו בה ובטוחים אנו שיכלה להיות מפקדת מצוינת.
ניתן היה לראות שטוהר מקבלת ומכילה כל אדם אשר היה בסביבתה, והיה חשוב לה לעזור ולתרום כמה שיותר.
בנוסף, טוהר הייתה חיילת בעלת אחריות גדולה גם לעצמה וגם לסובבים אותה.
היא העדיפה תמיד שידאגו לצורכי החיילות האחרות לפניה, ונתנה לכל חייל את המקום הנוח לפנות אליה.
בתור המפקדת האישית של טוהר, גם לאחר הכשרה של חמישה חודשים שעברתי בכדי להיות מפקדת, טוהר הצליחה ללמד אותי דברים חדשים ולגרום לי להסתכל על הדברים מזווית אחרת".
